הספורט והלאומיות חברו יחד מתחילת המאה העשרים ומאז לא נפרדו. מדורי הספורט מהווים אתר שיח ייחודי בשדה העיתונות, משום שלעתים קרובות האופי הלאומי של הדיווח בהם מוקצן והנבחרת הופכת לשלוחה סמלית של האומה. לדוגמא, הסיקור התקשורתי של אירועי ספורט בינלאומיים לרוב רווי בלאומנות, שנאת זרים ונוסטלגיה מלחמתית. עיתונות הספורט נוטה להתרכז בלאום ובמאפייניו הייחודיים ולא בתחושת ההרמוניה העולמית שעשויים לייצר אירועים כמו האולימפיאדה.
לרוב הסיקור התקשורתי לספורט הבינלאומי נוטה להתרכז במאפייני הלאומים המתחרים ולא בתחושת השייכות והאיחוד שאירועים אלה יכולים לייצר.
יש האומרים שספורט יכול לגשר על פערים בין מדינות שונות במקום הפוליטיקה. הספורט יכול לחזק קשרים בינלאומיים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים. הספורט מקדם ומעודד הבנה וכבוד לערכים של חברות אחרת, מסיר מריבות ומפריך מיתוסים וסטראוטיפים. למרות זאת, הלאומיות תופסת מקום מאוד גדול בחלק ממשחקי הספורט, גם באלו הבינלאומיים ומפריעה לערכים ולמוסכמות שהספורט אמור להביע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה