צרכים קוגניטיביים: חיזוק מידע, ידע והבנה על המתרחש.
צרכים רגשיים: חוויה אסתטית, הנאה וריגוש.
צרכים אינטגרטיביים: ביטחון, סטטוס, קשר עם משפחה וחברים.
צרכים אסקפיסטים: פורקן מתח ובריחה מתפקודים חברתיים.
צרכים קוגנטיבים -בעובדה שאנו צופים במשחק ברמה כזו, שתי הקבוצות החזקות בליגת העל, אנחנו נבין בעזרת המשחק מי היא הקבוצה החזקה בישראל. הקבוצה שהבקיעה יותר שערים במשחק הספציפי הזה היתה הפועל ב"ש, ובעצם כל אדם שצפה במשחק או אפילו שמע על תוצאת המשחק שמאשרת שב"ש היא החזקה ביותר בארץ כרגע, ידע את המידע הזה ובעצם ישמור על העדכניות שלו בחברה.
צרכים רגשיים (התחושה והריגוש של הצופה) - הצופה הופך להיות מעצם היותו אוהד שצופה במשחק, לחלק מהמשחק כולו. בגלל שהצופה הוא חלק מהמשחק, הוא מתרגש ומתאכזב ממש כמו שחקן על המגרש, וכך הוא מצליח למלא את הצורך הרגשי ומלא האנדרנלין אשר במשך היום הוא בד"כ לא פורק. רוב האוהדים השרופים של מכבי לדוגמא, היו מאוד מאוכזבים מהעובדה שהם כשלו במשחק הזה והתחושות התבטאו גם בטוקבקים שלהם ברשת ובהאשמת גורמים חיצוניים, כמו השופטים לדוגמא. המעריצים לא מוכנים להאמין שהקבוצה שעליה הם משקיעים את חייהם, תיכשל בדרך למטרה שלה להיות הכי טובה.
צרכים אינטגרטיבים (שמירה על קשר עם חברים ומשפחה) - אדם מסוים שאוהד קבוצה מסוימת, לרוב חבר עם אנשים נוספים שאוהדים את אותה הקבוצה כמותו. ברגע שהאוהד ספציפי כלשהו מקבוצת חברים שאוהדת קבוצה מסוימת, לא יצפה באחד ממשחקי הקבוצה, הוא ירגיש לא קשור כאשר חבריו ישוחחו על החוויה הזו, ובעצם יפגע בצורה מסוימת באינטרקציה שלו עם חבריו אוהדי הקבוצה. כשאוהד של הפועל ב"ש, בעל חברים שגם הם אוהדי הקבוצה, יפסיד את המשחק הוא בעצם ירגיש חסך מסוים בכל הקשו לתחושות במשחק הספציפי הזה.
צרכים אסקיפיסטים (בריחה מהמציאות) - כשאדם צופה במשחק כדורגל, כמו שכבר ציינו בחלק הרגשי, הוא מרגיש חלק שלם מהמשחק, בלעדיו לא יקרה דבר. אם הוא מרגיש חלק מהמשחק הוא כבר לא שייך לסביבה החיצונית של המשחק, וכך הוא פשוט בורח במחשבות אל כר הדשא. כל אחד מאוהדי הקבוצות, ב"ש או תל אביב, שיושבים ביצעים הם לגמרי אנשים שלא דואגים לשום דבר כרגע למעט הרצון לנצח כקבוצה, אותו דבר בנוגע לצופים בבית, שאומנם פיזית נמצאים לגמרי במרכז הסביבה הרגילה שלהם אבל במחשבות, הם בתוך האצטדיון רצים על הכדור אם עבר השערים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה